<h1>שבלי הלקט סימן ל"ו</h1>
<h2>דף יב:</h2>
ועל עניין קריאת החזן עם הקורא לסייעו, מצאתי בדברי הגאונים ז"ל. כה דיבר הרב על החזן הקורא בשביל העולה ומה שקורא החזן ושותק העולה לקרות, אי נמי קרי בהדיה, לאו שפיר הוא ולא נפיק ידי חובתיה אותו המברך על התורה בקריאת החזן, דלא אשכחן דבכי האי גוונא יכיל איניש לשוויי שליח. ואע"ג דכתבינן בהלכות ספר תורה דהתירו רבותא לסייע את הקורא בין בקול רם בין בקול נמוך, אנן לא חזינן לעניות דעתין, שיוכל החזן לקרות בעבור העולה, כי איך יברך זה ויקרא זה. כשם שהוא עושה שליח לקריאה כך יעשה שליח לברכה. ואם תאמר מה יעשה מי שאינו יודע לקרות. ההוא פטור הוא מלקרות בתורה ואף אינו רשאי לעלות כלל, שהרי שנינו בתוספתא [מגילה פ"ד] בני הכנסת שאין להם מי שיקרא אלא אחד עומד וקורא ויושב עד ז' פעמים. ואילו היה אמת שיוכל אדם לקרות בשביל אחרים היה הדין שיעלו מבני הכנסת שאין להם מי שיקרא ויקרא אחד בשביל כולם. ואם תאמר איכא רבים שמתביישין מן הציבור, אית ליה למאנס נפשיה ללמוד ולא להתבייש מן הציבור כי אין הביישן למד. ואם תאמר יקרא הקורא ויסייע אותו החזן בקול רם ויקראו שניהם יחדו, הכי שנינו בפירוש במגילה [כ"א ע"א] קראוה שנים יצאו, תנא מה שאין כן בתורה. נמצאת למד שאסור לעשות כן כלל. אבל אם אין הקורא יודע לקרות בדיקדוק, יש על החזן לקרות עימו לסייעו בלחש כאדם שלוחש באוזן חבירו כדי שלא ישמעו הציבור ותיטרד דעתם דתרי קלי כחדא לא משתמעי. ובמשנת ביכורים [פ"ג מ"ז] גרסינן בראשונה כל מי שיודע לקרות קורא וכל מי שאינו יודע לקרות מקרים אותו. נמנעו להביא. התקינו שיהו מקרים את מי שיודע ואת מי שאינו יודע. ואין במשנה זו סיוע, לחזן הקורא בשביל העולה, לפי שבמקרא הביכורים חייב כל המביא לקרות ולכך אי איפשר, וקריאת התורה אינה חובת כל אדם, ולכך לא יקרא אלא מי שיודע לקרות. ואפילו שם, הקריאה היו מקרים אותו, אבל לא היה קורא בשבילו. ובשם רב נטרונאי זצ"ל מצאתי, הא דאמור רבנן [מגילה כ"א ע"ב], בתורה אחד קורא ואחד מתרגם, היכא דחיישינן לכיסופא למאן דלא ידע למיקרי, מהו שיסייע אותו החזן וכיצד יסייע, בקול גדול או בקול נמוך. כך ראינו שלא מנעו חכמים לסייע אלא הקורא שמברך שלא יסייע לתורגמן, שלא יאמרו כתוב תרגום בתורה. ועוד כיון שבירך הקורא אסור לו להפסיק, לא בדברים ולא אפילו בתרגום, מפני שהוא חול, עד שחותם. והקורא הוא אסור לסייע. אבל החזן מותר לסייע את הקורא ואת המתרגם ואת המפטיר, בין בקול גדול בין בקול נמוך ואין בכך כלום. עד כאן תשובת הגאון ז"ל. וכן משמע מפירוש רבינו שלמה זצ"ל בפרק קמא דשבת, בשמעתא דבאמת אמרו [שבת י"ב ע"ב], דאמרינן התם אבל מסדר הוא ראשי פרשיות, ופירש רבינו שלמה זצ"ל מסדר ראשי פרשיות ומריצן בפיו שמתוך שראש הפרשה סדור בפיו נזכר בכולה למחר ומסייע שבעה הקוראין בתורה בנקודה ובטעם. הא למדת שמותר לסייע. מכל מקום צריך להמאיך קולו ולא להגביה קולו כמו הקורא, דתרי קלי כחדא לא משתמעי.
